היה זה בוקר עבור יונתן. יונתן היה ילד של טבע. תמיד חיכה לרגע בו אמא תפתח לו את השער והוא ירוץ לשחק קרוב ליער. יקשיב לציפורים, יגלה בעלי חיים חדשים ויצפה אחר החיים הצומחים ומתפתחים. 

אותו הבוקר קול נסתר קרא ליונתן. "בוא יונתן.. בוא"

יונתן לא הבין מהיכן מגיע הקול. הסתכל והביט עוד מסביב ושוב נשמע הקול "בוא יונתן .. בוא התקרב"

מסביבו עצים גדולים וחזקים, ציפורים וסנאים משתעשעים, השמש מבצבצת מבין הענפים, איוושת רוח קלילה הניעה את צמרות העצים.

"יונתן..." המשיך הקול 

"יונתן..." המשיך עוד

הסתכל מסביב יונתן. הסתכל אחורה, הצידה, ימינה ושמאלה ולא ראה מאומה. מיזה הקורה בשמו

לפתע הביט גבוה גבוה למעלה וראה. ליבו פעם בהתרגשות. היה זה העץ. עץ עצום וגדול אשר מעולם לא ראה כמותו. גזעו היה עצום ומלא קמטים. שורשיו ארוכים ומסתעפים וצמרות ענפין אינסופיות ממש. 

והעץ המשיך מדבר אליו בקול עצוב וצרוד . מדבר ולוחש אל תוך ליבו "יונתןןן"

"יונתן.. פה! אני פה!"

"מה?" לחש יונתן באהבה לעץ העצום

"אני כה עצוב" קרא העץ "כה עצוב!"

 "איש אינו זוכר את שמי. איש אינו זוכר את שמי"

 

עוד הצגה מקורית ומרגשת פרי יצירתה של האמנית ליאורה זר-אביב על ידידות נפלאה, קרבה, רגישות, ערכים ומשמעויות . ההצגה מלווה בבובות , תפאורה, מצנחים ואביזרים אישיים בהם כל ילד משתתף וחווה את הסיפור באופן אישי. 

 

ניתן להזמין סדנת יצירה תואמת להצגה בא כל ילד יוצר עץ אישי פרי דמיונו.